- החברה שלי אלין / חנה ליבנה, 107 עמ', ציון: 4 כוכבים, לא מנוקד.הפעם, כשאלין ביקשה שאישן אצלה, הסכמתי. אני לא יודעת למה, כבר הרבה זמן שאני לא מסכימה לישון אצל החברות שלי. הריחות, הרעשים והחפצים הלא מוכרים שמסביבי משאירים אותי ערה כל הלילה. בפעמים שניסיתי לישון בבית אחר שכבתי מכווצת במיטה הזרה, ערה לכל כימור במזרן, מאזינה לנשימות של חברתי, חושבת איך נרדמים. מתי בדיוק קורה המעבר הזה בין העירות לשינה? בפעמים האלה ידעתי מהניסיון שלא אצליח להירדם, ורק חיכיתי שהשמש כבר תזרח.
אל הדס ואל בני כיתתה מצטרפת אלין, ילדה שמשפחתה עלתה מצרפת ואביה יהיה מעתה הווטרינר של המושב. הוריה של הדס מצניעי לכת, כמעט נזיריים, קירות ביתם חשופים ואפילו את הנרקיסים שקיבלו שתלו מאחורי הבית. הוריה של אלין אוהבי אמנות, ביתם מלא ספרים, שולחנם מקושט והם מתנשקים בפתח המכולת למרבה הזעזוע של בני המושב. בני כיתתה של הדס צוחקים לאלין, מחקים את מבטאה ואת הילוכה, אבל גם מנסים להתקרב אליה. אבל ה"צרפתיה" מעדיפה את הדס, היודעת לראשונה מהי "החברה הכי טובה". האם תחזיק החברות הזאת מעמד? ואם לא, מה יהרוס אותה? סיפור רב עוצמה על תחילתה של התבגרות ועל נזקיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה