אתמול קראתי לראשונה את הספר הזה ששמעתי עליו המון בילדותי ופחדתי להתקרב אליו, כי הוא על ילד בזמן השואה ופחדתי שזה יהיה עצוב מדי. להפתעתי הספר לא עצוב בכלל , להפך. הוא היה מעודד ומלא תקווה.
מסופר על ילד שנשאר לבד בגטו ומוצא תחבולות כדי לשרוד ולהשאר בחיים. הוא מתעמת עם הפחדים הכי קשים. ונשאר מאוד חיובי לאורך כל הסיפור, הוא לא מרחם על עצמו והוא אופטימי לחלוטין [ אופטימי זה מי שבטוח שהטוב ינצח] בסוף הוא מתאהב בילדה, מוצא את אבא, יורה בגרמני ואפילו משחק כדוגל מחוץ לחומה.
התמונה שנשארת בראש היא של כל הציפורים שבאות לשתות מהמים, ושלו מאכיל אותם פרורים בשמש.
אני מקווה שיעשו מהספר הזה סרט, זה יכול מאוד להתאים.
הרעיון של הספר הזכיר לי את הסרט האיטלקי 'החיים יפים' גם שם כל הסבל של מחנה ריכוז הופך למשחק מחבואים.
אופן הדיבור של הילד אלכס ואופן החשיבה שלו מזכירים את הספר של גונתן ספרן פויר 'קרוב להפליא ורועש להחריד' גם שם ילד מתמודד עם אובדן של הורה אבל בין האנשים שהוא פוגש יש גם ניצולי שואה שמחיים את הזיכרון של המלחמה דרך הסיפור הפרטי שלהם ולא דרך העובדות של ספרי ההיסטוריה.
לקריאה נוספת:
ויקיפדיה: האי ברחוב הציפורים [עם קישור לדף של הסופר]
ראיון מעניין של איתמר אורלב עם אביו
ויקיפדיה: החיים יפים
קרוב להפליא ורועש להחריד
התמונה שנשארת בראש היא של כל הציפורים שבאות לשתות מהמים, ושלו מאכיל אותם פרורים בשמש.
אני מקווה שיעשו מהספר הזה סרט, זה יכול מאוד להתאים.
הרעיון של הספר הזכיר לי את הסרט האיטלקי 'החיים יפים' גם שם כל הסבל של מחנה ריכוז הופך למשחק מחבואים.
אופן הדיבור של הילד אלכס ואופן החשיבה שלו מזכירים את הספר של גונתן ספרן פויר 'קרוב להפליא ורועש להחריד' גם שם ילד מתמודד עם אובדן של הורה אבל בין האנשים שהוא פוגש יש גם ניצולי שואה שמחיים את הזיכרון של המלחמה דרך הסיפור הפרטי שלהם ולא דרך העובדות של ספרי ההיסטוריה.
לקריאה נוספת:
ויקיפדיה: האי ברחוב הציפורים [עם קישור לדף של הסופר]
ראיון מעניין של איתמר אורלב עם אביו
ויקיפדיה: החיים יפים
קרוב להפליא ורועש להחריד
